כללי
1. לפניי עתירה מינהלית כנגד החלטת המשיב שלא לראות בעותרת 1, דולורס גופז (להלן:
"העותרת") כבת זוגו של העותר 2, יוסף עמרמי (להלן:
"העותר"), וכן ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין מתאריך 31/7/2011.
העתירה הוגשה על ידי עו"ד שי חיימוב בשם שני העותרים, ואולם בפתח הישיבה הודיע עו"ד חיימוב כי העותר, שלדבריו יש לו רשיון עו"ד בארצות הברית, ייצג את עצמו.
העובדות
2. להלן העובדות העיקריות הרלבנטיות למקרה זה:
א. העותר הוא אזרח ישראלי, גרוש, יליד 1942. בעבר הוא ירד לארצות הברית, אך מאז שנת 2000 חזר ארצה כתושב חוזר. העותרת היא נתינת הפיליפינים, אלמנה, ילידת 1963. פער הגילים בין השניים הוא 21 שנים.
ב. לפני כ-10 שנים נכנסה העותרת לישראל (
4.11.01), וקיבלה אשרת שהייה ב/1 כעובדת סיעודית. היא הועסקה בסיעוד, והאשרה שלה הוארכה בהתאם. החל מתחילת 2007 דווח עליה כי הפסיקה לעבוד מיוזמתה באפריל 2006, מתוך כוונה לחזור לארצה.
ג. ביום
18.8.10 פנה העותר ללשכת המשיב בבני ברק וביקש לקבל מידע על אודות הסדרת מעמדה של מטפלת זרה אשר חיה חיים משותפים עם אזרח ישראלי ללא נישואין:
"כוונתי ל-
Friendship Visa, בפרט שהאזרח הישראלי לא יוכל להתקיים לבדו מפאת חולי ללא מטפלת".
ד. כחודש לאחר מכן (
19.9.10) הגישו העותרים בקשה לקבלת אשרת שהייה עבור העותרת כבת זוג של העותר. במכתב שצורף לבקשה מסר העותר על בעיותיו הרפואיות הקשות. לדבריו, המוסד לביטוח לאומי אינו מאשר לו גמלת סיעוד, אך גם אם יאושר הדבר, לא תימצא מטפלת ישראלית אשר תסכים לעבוד שעות ספורות ביום עבור משכורת מינימלית, מה עוד שהוא זקוק להשגחה כל היום. העותר ציין כי הכיר את העותרת בשנת 2004, כאשר מאז מאי 2006 מנהלים השניים חיים משותפים ללא נישואין:
"כאשר אהובתי עברה לגור איתי, דאגה לי ולבית במסירות נפש, ואין תחליף לה".
מכתב נוסף צורף לבקשה מאת אחותו של העותר. לדבריה, לא אושר לעותר סיוע של מטפלת על ידי משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי והעירייה. בזכותה של העותרת שרד העותר (אחיה) עד כה. עוד צורף מכתב מאת חברו של העותר, הכותב בין השאר כי העותרת:
"מסורה אליו וחיונית לעצם קיומו, באשר הוא חולה ונמצא בסכנת חיים ללא מטפלת, ללא אמצעים כספיים וללא סיוע משום מקור".
ה. מחלקת האשרות בבני ברק ביקשה לערוך לעותרים ראיון, ואולם לא זכתה לשיתוף פעולה מצידו של העותר (על כך - בהמשך).
ו. ביום
10.10.10 נשלח לעותר מכתב מהלשכה למינהל האוכלוסין בבני ברק, שבו נכתב כי בקשת העותר נדחתה:
"לא נמצאו הוכחות לקשר ולא השתכנענו מכנות הקשר". ביום
18.4.11 פנה העותר ללשכת שר הפנים בתלונה נגד הסירוב לקבל את בקשתו. העותר התבקש להפנות את פנייתו ללשכת משרד הפנים בבני ברק.
ז. ביום
2.5.11 התבקשה מנהלת לשכת רשות האוכלוסין בבני ברק להתייחס לתלונתו של העותר במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, כנגד הסירוב לקבל את בקשתו. ביום
30.5.11 ניתנה תשובת המנהלת למשרד מבקר המדינה. בתשובה צוין כי העותרת היא שוהה בלתי חוקית בארץ משנת 2006, וכי הבקשה להסדרת המעמד טופלה לפי הנוהל הקיים. התרשמות הוועדה שדנה בעניין הייתה:
"כי מדובר בקשר של מעסיק ומטפלת". התיק עבר לאחר מכן למטה רשות האוכלוסין, ולא נמצא מקום לשנות את החלטת הוועדה.
ח. משרד מבקר המדינה ביקש מלשכת רשות האוכלוסין לדעת מדוע התרשמה הוועדה כי הקשר בין העותר לבין העותרת הוא קשר של מעסיק ומטפלת. כן התבקשה הלשכה להעביר מסמכים רלבנטיים בעניין זה.
בתשובת הלשכה מיום
15.6.11 צוין כי העותר הגיע מספר פעמים ללשכה, אלא שאין ניתן היה לערוך לו שימוע ממשי מאחר שהוא לא השיב לעניין, ורוב הזמן סטה מן הנושא. בנוסף צוין כי כל אימת שהעותר הגיע לרשות האוכלוסין:
"התיישב בלשכה, הביע מחאה ודיבר כנגד רשויות המדינה, פנה לקהל הממתין באולם ועודד אותם להגיש תלונה כנגד התנהלות המשרד, כמו כן בעת פנייתו לפקידות ולנשים שונות היושבות באולם ההמתנה דיבר בזלזול, תוך התבטאות סקסיסטית, מעליבה ומביישת".
באשר לעותרת, צוין כי נערכה עימה שיחה ביחידות, וכי ההתרשמות הייתה שהיא משמשת כמטפלת של העותר. פרוטוקול השיחה לא נמצא בתיק. לסיכום נכתב בתשובה כי אין הוכחות לקשר זוגי בין השניים מלבד תמונות בודדות:
"ולא התרשמנו מכנות הקשר בין בני הזוג". ההתרשמות הייתה כי העותר אינו מצליח לקבל היתר העסקה חוקי בישראל, ועל כן פנה בבקשה להכרה במערכת חיים משותפים בינו לבין העותרת.
משרד מבקר המדינה החליט שלא להתערב בהליכים אלה (
16.6.11).
ט. ביום
28.7.11 נעצרה העותרת כשוהה בלתי חוקית ונערך לה שימוע בשפה האנגלית, המובנת לה, אצל גורמי המשיב בחולון. ברישום דברי העותרת צוין שהיא לא יצאה מן הארץ לאחר שהמעסיקה הקודמת שלה נפטרה, משום שהיא זקוקה לכסף. לדבריה, הציע לה העותר כי יינשאו. הם מכירים מזה חמש שנים ומתגוררים באותה דירה. העותר נותן לה 1,000 ש"ח בשבוע. לדבריה, רצה העותר לקחת מטפלת, אך הוא לא קיבל היתר עבודה, ולכן עובדת העותרת אצלו כמטפלת. הוסבר לעותרת כי שהייתה בישראל היא שלא כחוק, ובקשתה להכרה בחיים משותפים עם בן זוג, סורבה. הוצאו כנגדה צו משמורת וצו הרחקה.
י. ביום
31.7.11 נערך דיון בעניינה של העותרת בבית הדין לביקורת משמורת. בין השאר ציינה העותרת בדבריה כי היא לא יצאה מישראל משום שהייתה צריכה להעיד במשפט (על כך בהמשך). עוד אישרה כי העותר משלם לה 1000 ש"ח כל שבוע, וכי היא זקוקה לכסף משום שהיא מפרנסת את משפחתה בפיליפינים.